כנראה שגם את קוריאה שטף הגל הזה של "גלי-קלאב" או במילים אחרות: גל הצעירים שחלומם הוא לשיר ולהתפרסם. והאמת היא שזה בכלל לא מפתיע; לא צריך להבין יותר מידי בקיי-פופ בשביל לראות שלאט לאט הז'אנר משתלט על העולם. BIGBANG שזכו בלהקת השנה בפרסמי הEMA זה רק הצעד הראשון...
אז בדיוק סיימתי את הדרמה Dream High שיצאה לפני כשנה. אני חייבת לומר שלמרות שאני בכלל לא מעריצת גלי-קלאבים למיניהם, נורא נהנתי הדרמה.
הדרמה מספרת על גו היימי, נערה שמתמחה בשירת אופרה. אביה נמצא בחובות ולכן מסתובב לו בעולם, אז היא זו שצריכה למצוא את הפתרון הזמני להחזר החובות שלו. ואכן לגוביי החובות מוצאים פתרון- גו היימי צריכה להתקבל לבית הספר "קירין" למוזיקה ואומנויות, להיות תלמידה מצטיינת, להתפרסם ברחבי קוריאה ולהרוויח טונות של כסף...
היימי לא ממש מתלהבת מהפתרון, קירין הוא לא בית ספר מדהים בעיניה...בלשון המעטה. אך אין לה בחירה, והיא נאלצת לגשת למבחני הקבלה.
יחד איתה מצטרפים לבית הספר עוד כמה דמויות:
*יון בק-הוי, החברה "הכי טובה" של היימי, או יותר נכון, השפוטה שלה.
*ג'ין גוק- מתמחה בעיקר בריקוד, ועוד בפרק הראשון עוזר להיימי לברוח מגוביי החובות של אביה.
*קים פיל סוק- נערה שמנמנה בעלת כשרון מדהים בשירה
*ג'ייסון, רקדן מעולה, שלפעמים אומר כמה מילים באנגלית...
*ואחרון חביב- סונג סאם דונג, בחור מתוק ותמים שמגיע לעיר מהכפר וחושף את הכשרון שלו בשירה.
תחילה העלילה עוסקת בהגשמת המטרות של הדמויות הראשיות, אבל בהמשך נרתמים קשרים וז'אנר הדרמה מתחיל לשחק תפקיד יותר בולט. יש התרכזות ברוב הדמויות שמופיעות בדרמה, גם אם הן לא ממש מרכזיות, ורובן עוברות שינוי משמעותי מתחילת הדרמה ועד לסופה.
הדרמה הזו הרגישה לי ייחודית במידה מה. אולי בגלל שאינה עוסקת רק בדמות ראשית אחת, אלא בכמה, ואולי בגלל שבניגוד לדרמות אחרות שיצא לי לראות - לשם שינוי כן יש השקעה ב"תחום העיסוק" של הדמויות (הכוונה היא שבדרמה אכן מראים קטעי שירה/ריקוד). מלבד זאת עד הסוף מעולם לא היה לי ברור איך יפתר משולש האהבה המרכזי הזה שחייב להופיע בכל דרמה (ראו פוסט על תבנית למנגות שוג'ו - תבנית זהה מאוד לזו של הדרמות).
אני לא הולכת לגרום לדרמה להראות "ריאלית" ו"מקורית", כי גם בה קורים דברים קיטשיים וקלישאיים לגמרי שקורים בכל דרמה. אז נכון שסאם-סונג סבל יותר מידי, ונכון שהרעיון שהגיבור והגיבורה פתאום מגלים שהם הכירו בילדות פשוט אידיוטי, ונכון שזה הדבר הכי חרוש בעולם להתנשק בגלגל הענק... אבל בסופו של דבר נורא נהנתי.
מעבר לכל המתח והדרמה כמובן שיש גם קומדיה פה ושם, והכי כיף- הופעות! כי כשרואים איך הדמויות עובדות קשה כדי להשיג את המטרות ולהכין את ההופעות, התוצאה הופכת למהנה הרבה יותר.
לא כתבתי מילה על השחקנים כי האמת שרובם לא היו מוכרים לי. אני מניחה שחובבי הקיי-פופ כן יציליחו לזהות כמה מהם..
סוזי, ששיחקה את היימי (הגיבורה), היא מבין השחקנים שהכי בלטו בעיניי, משום שאת תפקידה ביצעה בגיל 16 בלבד (!). זה נורא הפתיע אותי כי בדרך כלל שחקנים בני 20+ משחקים תלמידי-תיכון... ולא רק בקוריאה (ראו סעיף גלי קלאב).
השחקן השני שראוי לציון הוא קים סויון (בתור סאם-דונג). הוא פשוט שחקן טוב ומרגישים את זה. זה הכל.
את מי שעדיין לא הצלחתי לשכנע- תראו את זה בשביל החתיכים (;
.
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה