My Girl

 התעסוקה העיקרית שלי בשבועיים האחרונים זה לראות דרמות למיניהן (ולסיים שובר שורות, אבל לא נחשב), ובאופן משעשע כל דרמה חדשה שאני מתחילה טובה יותר מהקודמת. שזה דבר נדיר, כי הדרמות שראיתי בעבר אף פעם לא סיפקו אותי כמו שצריך.
הבוקר סיימתי לצפות בדרמה קוריאנית שהתחלתי רק לפני יומיים והיא הפכה להיות גם הדרמה האהובה עליי. 

ג'ו יו רין ואביה טיילו בכל רחבי העולם, בדרך כלל כדי לברוח מהחובות של אביה. לכן היא יודעת שפות רבות ועובדת כמדריכת טיולים. אך הכשרון האמיתי של יו-רין זה לא ידע בשפות, אלא היכולת המדהימה לשקר ולצאת מכל בעיה בעזרת שקרים ותרוצים. בתחילת הדרמה האב והבת מתגוררים באי ג'ג'ו (איזה אי קוריאני) ואביה שוב מסתבך בחובות בעקבות הימורים. בזמן שיו-רין בורחת, היא כמעט נדרסת ע"י מנהל מלונות צעיר, וכמובן שהיא לא מפספסת את הצ'אנס שלה לקבל ממנו פיצויים. אבל המנהל הצעיר, סאול גונג-צ'אן מתייחס אליה באדישות. סאול גונג-צ'אן נחוש בדעתו לממש את בקשתו האחרונה של סביו, ולמצוא את בת הדודה שלו ונכדתו האבודה של סביו. לאחר מספר תקריות בין ג'ו יו רין וסאול גונג-צ'אן, מבין מנהל המלונות שלג'ו יו רין יש כשרון מדהים לשקר ולכן מציע לה עבודה: להעמיד פנים שהיא אותה הנכדה האבודה של סביו. ג'ו יו רין מסכימה לבצע את המשימה, אך לאחר שמציגה את עצמה בפני הסב החולה חל שיפור מפתיע במצבו הבריאותי, ולכן ג'ו יו רין נאלצת להמשיך ולשקר. בדרך כלל לשקר זאת לא בעיה גדולה בשבילה, אבל הכל מסתבך כשהיא מתחילה להתאהב בסאול גונג-צ'אן, או במילים אחרות ה"בן דוד" החדש שלה.
כפרה עליי אפילו צבעתי את השמות בצבעים שונים בשביל לא לבלבל אנשים עם השמות הקוריאניים. תאמינו או לא גם לזה מתרגלים...

אני לא יודעת אם מישהו מהקוראים כאן צופה בדרמות, אבל מי שכן כנראה יודע שהן נוטות להיות מאוד מאוד דרמטיות, ולצפות בהן זה בערך כמו לצפות בטלנובלה ספרדית ממוצעת. בMy Girl לעומת זאת אין כ"כ הרבה דרמה ויש הרבה יותר קומדיה, והסיבה העיקרית שהתאהבתי בה מההתחלה היא הדמות הראשית בעלת האישיות המאוד משעשעת. עוד בפרק הראשון המחשבה העיקרית שעברה לי בראש היא ש"הראשית היא פשוט שולטת", וביום שלאחר מכן ראיתי כ-11 פרקים מתוך כל ה16 (וזה פאקינג שעה לפרק). 
אבל לא שגם כאן חסרה דרמה. למעשה יש פה את כל מה שחובבת שוג'ו כמוני צריכה. 
עדיין, לא מעט פעמים בדרמה ירדו על כל אותן הדרמות האובר-דרמטיות, הדמות של הדודה שתמיד גונחת בעצב והמערכת היחסים שלה עם המשרת היא דוגמה מצוינת למין פרודיה על אותן הטלנובלות. 
בכל אופן, הדמות הראשית בביצועה של לי דה-האה המוכשרת היא זאת שעושה את הדרמה למה שהיא. לא משנה כמה אני כותבת שאני אוהבת את הדמות הראשית בדרמות/מנגות אחרות, הדמות של ג'ו יו רין לוקחת בהליכה. 
גם את שאר הדמויות אהבתי, אפילו את הדודה הגונחת. כמעט את כולם אהבתי, מלבד החברה הטניסאית של גונג-צ'אן שתמיד הייתה חייבת להתנהג כמו כלבה, אבל באיזו דרמה אין אחת כזאת? 
אגב, באופן יוצא דופן אני אפילו אתייחס למוזיקה. לפני שבוע סיימתי דרמה טאיוונית שברוב הפרק התנגנו קטעים משיר סיני עצוב ששרה איזו זמרת עם קול עדין ובשלב כלשהו כבר רציתי להקיא כל פעם ששמעתי את המגינה שלו מתנגנת. השיר נושא ב My Girl הוא מין שילוב של מוזיקה קלאסית ומוזיקת פופ מודרנית, ואפשר להכניס אותו גם כמוזיקה אנרגטית וגם כמוזיקה דרמטית. יש אפילו לינק, למי שמעונין לשמוע (ולראות קטעים קיטשיים מהדרמה). 

הביקורת שלי אולי לא ארוכה ומעמיקה במיוחד אבל הדבר העיקרי שאני מנסה לומר זה שזו אחת הדרמות המצחיקות ביותר שיצא לי לראות, בלי הקטעים המפגרים והמשחק הגרוע שאפשר למצוא בכל ג'יי-דרמה שניה, ובלי אובר דרמה של טלנובלות הטאיווניות למיניהן. ואם זה עדיין לא שכנע אתכם, אז יש שם בישים!

דרך אגב, אל תבלבלו את הדרמה הזו עם הדרמה היפנית שיצאה בשנה האחרונה שגם היא נקראת באותו השם. זאת לא גרסה יפנית של הדרמה הקוריאנית אלא דרמה המבוססת על מנגת סלייס אוף לייף חמודה המספרת על אב שמגדל לבד את ביתו.  

אני גאה בעצמי כי עידכנתי!